למה לפרוש? כ-40% מהישראלים מעוניינים להמשיך ולעבוד אחרי גיל הפרישה
סקר חדש של חברת גיאוקרטוגרפיה: נשים מעוניינות לפרוש יותר מגברים, בעלי הכנסה נמוכה מעוניינים פחות לפרוש לעומת בעלי הכנסה גבוהה
אף שפרישה לגמלאות נתפשת בעיני עובדים רבים כמשאת נפש, סקר חדש שנערך בידי מכון גיאוקרטוגרפיה מעלה כי שיעור ניכר מהציבור בישראל לא מעוניין לצאת לפנסיה בגיל פרישה. 38% מהציבור ענו כי הם מעוניינים להמשיך לעבוד לעומת 32% בלבד שענו כי הם מתכננים לפרוש כמתוכנן. 23% מהציבור עדיין לא יודעים אם ירצו להישאר או לפרוש בהגיעם לגיל פרישה ו-6.5% כבר יצאו לפנסיה.
הסקר, שנערך השבוע בקרב 500 ישראלים עד גילי 67-62, הוא יוזמה של חברת יעל תוכנה. החברה ביקשה לברר את עמדות הציבור ביחס לגיל הפרישה הקיים כיום בישראל - 67 לגברים ו-62 לנשים - שלאחריו יכול המעסיק לכפות על עובדים לצאת לפנסיה. הרקע לביצוע הסקר הוא פסק דין ליבי וינברגר מסוף 2012, שקבע כי מעסיק חייב לשקול את בקשתו של עובד המבקש להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה הרשמי. בחודשים הקרובים עתיד בג"ץ לקבוע מועד לדיון בעתירתה של עו"ד שושנה גביש לביטול חובת הפרישה המתאפשרת כיום מתוקף חוק גיל פרישה.
עוד עולה מהסקר כי נשים מעוניינות יותר ביציאה לפנסיה לעומת גברים: 34% מהנשים העידו כי הן מעוניינות לפרוש בהגיען לגיל הפרישה לעומת 31% מהגברים. 40% מהגברים העידו כי הם מעוניינים להמשיך לעבוד לעומת 35% מהנשים. עוד נמצא כי ככל שעולה הגיל, פחות מעוניינים לפרוש: 34% מהצעירים שהשתתפו בסקר (34-18) העידו כי ירצו לפרוש מהעבודה בהגיעם לגיל הפרישה, ואילו רק 24% מהמבוגרים יותר שהשתתפו בסקר (גילאי 55+) העידו כי ירצו לפרוש.
בעלי הכנסה גבוהה מעדיפים לפרוש ובעלי הכנסה נמוכה מעדיפים להמשיך לעבוד, מה שמעיד על כך שלא פעם הרצון להתמיד בעבודה אחרי גיל פרישה הוא תוצאה של כורח כלכלי : 21% מהמשתכרים מתחת לממוצע במשק (כ-9,000 שקל) נוטים לחשוב שירצו לפרוש בהגיעם לגיל הפרישה לעומת 35% מבעלי הכנסה גבוהה. 45% מבעלי הכנסה נמוכה נוטים לצפות כי ימשיכו לעבוד לעומת 39% מבעלי הכנסה גבוהה הצופים זאת.
מסקר שערך המשרד לאזרחים ותיקים לפני כשנה בסוגיית הנכונות של מבוגרים לפרוש לגמלאות, עלה גם כן שאופציית הפרישה אינה קורצת למבוגרים: כשני שלישים (64%) מהפנסיונרים בישראל אמרו כי לו היתה ניתנת להם האפשרות, היו מעוניינים להמשיך בעבודתם. גם בסקר זה נמצא כי גברים מעוניינים בהמשך עבודתם יותר מנשים. הסקר של המשרד העלה כי שני שלישים מהמתקרבים לגיל פרישה - בני 66-55 - שנדרשו לסוגיה, אמרו גם הם כי הם מעוניינים להמשיך בעבודתם.
ד"ר איסי (ישראל) דורון, יו"ר עמותת המשפט בשירות הזיקנה וראש החוג לגרונטולוגיה (חקר ההזדקנות) באוניברסיטת חיפה, מציין כי הוא אינו מופתע מממצאי הסקר החדש. הוא טוען כי הציבור מתייחס באופן שונה למוסד הגמלאות על רקע התארכות תוחלת החיים בישראל ועל רקע שינויים בהבניית הגיל בחברה. "אנשים כבר לא מוכנים להיכנס אוטומטית למשבת הזו של 'גמלאים'", אומר דורון. "הם לא בהכרח רוצים לשבת בבריכות שחייה ולהתנדב, אלא להמשיך ולעסוק במה שעסקו בו לפני שהגיעו לגיל פרישה".
לצד שינויים אלה, דורון מכיר בכך שרבים מעוניינים להמשיך ולעבוד בשל כורח כלכלי. "במציאות הכלכלית הנוכחית, רבים מהישראלים מודעים לכך שלא יוכלו להשיג ביטחון כלכלי בזכות הפנסיה שיצברו עד לגיל פרישה. אנשים מבינים שבכדי לשמור על רמת חיים סבירה ובכדי להימנע מהידרדרות לעוני, הם נדרשים להמשיך ולעבוד. חשוב להבין שאנשים בגילי 60 וה-70 ימינו נמצאים במקרים מסוימים בשיא פריחתם. הם אינם לחוצים בזמן ובמחויבויות משפחתיות ולכן יכולים להקדיש עצמם לעבודה ולהביא עצמם לידי ביטוי בצורה מצוינת". דורון טוען כי בעתיד גם נשים יהיו מעוניינים בהמשך עבודתן, באותם שיעורים כמו גברים. "אני מעריך שנראה התחזקות של המגמה גם בקרב נשים".
עו"ד שושנה גביש הוסיפה: "הסקר מאשש את הטענה כי חלה מהפכה תרבותית וחברתית בתפיסה של משמעות העבודה בחיי האדם בישראל. העבודה הפכה להיות בעלת חשיבות עיקרית בחיים של יותר ויותר אנשים. עבור מרביתנו, העבודה אינה עונש או נטל, שמחכים לסיומו על מנת להתפנות לעיסוקים אחרים, כי אם מקור מרכזי לסיפוק, אתגר, עניין, יצירת קשרים חברתיים. היא קו לחיים".
"יותר ויותר אנשים מתפכחים ורואים מה הפרישה הכפויה עוללה למקורבים שלהם: הזדקנות פתאומית, הידרדרות פיסית ונפשית, תחושת אובדן ובלבול, תחושה של חוסר תוחלת. ועוד לא הזכרנו את החשיבות הכלכלית שיש לעבודה עבור רבים. אין שום סיבה מוצדקת לכך שהמדינה תתערב ברצון אזרחיה להמשיך לעבוד ותכפה עליהם, בחסות החוק, באבחת חרב, פרישה בגיל 67 בניגוד לרצונם ובעוד כוחם במותנם. הגיע הזמן שהמדינה תהיה קשובה לרצונות ולמאוויים של אזרחיה ותבטל את חובת הפרישה בשל גיל, כפי שעשו מדינות כמו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה".
המקור: דה מרקר/הילה ויסברג 5/8/2013
