Biztec

עופר נמירובסקי שותף ותיק בהרבור-ווסט, שהיה אחראי למימון חברות שהפכו להצלחות גדולות, אמר כי תחום ההון סיכון, כשמו, הוא אכן מסוכן: "אם אתה לא משקיע בקרנות הכי טובות, הביצועים נמוכים יותר וזה כמובן יותר מסכן את הסיכוי לקבל החזרים גבוהים. צריך להשקיע ב-12 או 15 חברות ולגוון במקומות, בקרנות, בתחומי ההשקעה ובשלבי החברות. כך המוסדיים מסתכלים על התחום שהביא ב-20 השנה האחרונות תשואות כפולות מזו של השוק הציבורי.

"ישראל היא מיוחדת בתשואה ובסיכון. יש בה הזדמנות גדולה וקיימת תמיכה מסביב לתעשייה. הסיכונים פה הם שההיי-טק נולד מהתעשייה הצבאית ושלא רואים הרבה יזמים בתחומי האינטרנט ומדיה. ההצלחות הן בתחומים אחרים. בנוסף, אין הרבה בידול בין קרנות ההון סיכון הישראליות וזה מפריע. כך יש חשיבה קבוצתית שמייצרת החזרים בינוניים. בשביל זה צריך לזהות שוק ולקחת סיכון".

בסוף דבריו, לנמירובסקי היה טיפ לשומעיו: "העצה שלי היא שצריך לחשוב גלובלית. השוק הישראלי קטן וחשוב לדעת מה מוכר באירופה, אסיה וארה"ב. הפירמה שלי מאמינה בזיהוי שווקים ולא מנהלים".

"קשה לבנות גוגל"

במושב ההון סיכון, אותו הנחה חמי פרס, מייסד ושותף בקרן ההון סיכון פיטנגו, השתתף ארז שחר, שותף באוורגרין; אורנה ברי, לשעבר המדענית הראשית והיום שותפה עצמאית בג'מיני; ירון גלאי, מייסד קוויגו שנרכשה לפני מספר שבועות בידי AOL ב-350 מיליון דולר; אבי זאבי, מייסד ושותף בכרמל, ואת אתי לוצאטו ממשרד עורכי הפטנטים לוצאטו את לוצאטו.

לשאלה במה חשוב להשקיע באנשים או ברעיונות, ומה הדבר החשוב בהון סיכון? נמירובסקי ענה שצריך להשקיע בהזדמנויות של השוק ולא בצוות.

חמי פרס ציין שצריך לזכור שהחברות הכי גדולות הוקמו בידי יזמים מתחילים וצעירים. קהילת ההון סיכון הישראלית משקיעה בכל שנה מיליארד וחצי דולר, כשמחצית מזה מגיעה ממשקיעים אסטרטגיים ובינלאומיים. השאלה היא האם אנחנו רודפים אחרי מעט מדי חברות והאם יש מספיק פוטנציאל לייצר הרבה חברות גדולות.

"בנוסף, יש גם חשש שבעתיד המשקיעים בקרנות יראו שאנחנו יוצרים תשואות בינוניות ולא הכי טובות ויחפשו אפיקי השקעה חדשים והתעשייה המקומית תדעך".

"להשקיע בעוד תחומים"

אורנה ברי, שותפה בג'מיני, סבורה שהסיכוי של יזמים מנוסים להצליח הוא פי 3 מיזמים מתחילים, וליזמים שנכשלו יש פחות סיכוי מזה של יזם מתחיל. ברי: "אנחנו מתמודדים עם הריחוק משוק היעד. אם היכולת של היזם לא הכי טובה, הוא לא יצליח. קשה כאן יותר מאשר בארה"ב. 25 החברות המוצלחות בהיסטוריה הישראלית היו כאלה שהצוות המייסד היה זה שנשאר עם החברה עד השיא. בנוסף, יש אנשים כמו דב מורן ואחרים שחוזרים לשוק ומקימים פעם נוספת חברות".

אבי זאבי מכרמל אמר שהקרנות הישראליות חייבות לקחת יותר סיכונים כדי להצליח בגדול: "חובה לקחת סיכון על השוק. חייבים להשקיע בתחומים מתהווים. אנחנו צריכים לרכב על הגל לפני שהוא מתהווה. הסיכון שלוקחים הוא בלחזות תופעות שיאפשרו שווקים גדולים. יש היום הרבה יזמים שמקימים חברה בפעם השנייה. הם מקימים חברות שיגיעו יותר רחוק וישיגו יותר כסף. יש גם עלייה באיכות היזמים, והם מבינים מה נדרש מהם.

 צריכים להשקיע ביותר תחומים. לא רק תוכנה. פרסום, קלינטק, ואינטרנט. זה יוצר הזדמנויות טובות. מודל ההון סיכון השתנה. היום לא מפחדים לקחת סיכון. הקרנות הישראליות התבגרו והן אינן מפחדות להשקיע ולהגיע אפילו לאחזקה של 30% בחברות. אנשים מבינים שיש יותר זמן ולוקח יותר כסף עד האקזיט.

דבר נוסף הוא שצריך להבין שכיום לוקח 5-7 שנים לבנות עסק משמעותי.  היו כמה הנפקות מוקדמות שנתנו אזהרות רווח והשם שלנו נפגע.

ירון גלאי, שהקים את קוויגו, רואה את הדברים קצת אחרת: מציין  שטיב השוק חשוב יותר מהצוות, דרך קוויגו זה הוכח נכון. בקוויגו התמקדנו בשוק הכי גרוע של פרסום אונליין שהיה מת לגמרי. ב-2004 עברנו להיות בשוק הכי טוב. הצוות לא השתנה ופתאום כל מה שעשינו עבד.

לעומת קודמיו, ארז שחר מאוורגרין טען שההון האנושי הוא מה שחשוב: "זה תחום של אנשים בלבד. ההון סיכון הישראלי ניסה לכפות על היזמים מנהלים אמריקניים בשנות ה-90 וזה נכשל. לתרבות הניהול הישראלית יש אופי שונה מאשר לזו האמריקנית. ההצלחות האחרונות של קוויגו וטריאנה היו של יזמים שהלכו עד הסוף עם הרעיון שלהם. החוכמה היא לנווט את הסירה ומהיזמים מצפים שימצאו שווקים נכונים גם אם השוק משתנה".

לדברי נמירובסקי, ההצלחות הגדולות כבר בדרך: "יש צורך בקרנות שיממנו את השלבים המאוחרים בחברות. אני מאמין שיצמחו כאן קרנות כאלה. צריך סבלנות. החישוב מראה שבשנה האחרונה הושקעו בישראל 1.5 מיליארד דולר בחברות. האקזיטים של מכירות חברות או הנפקתן הגיעו ל-5 מיליארד דולר. זה לא רע".

"צריך בהיי-טק להביא שחקני חיזוק, כמו עשינו את זה בכדורסל".

*סיכום הרצאה מועידת העסקים של גלובס 2007